דעדוע קטין ואח' נ' איילון חב' לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן :"חוק הפלת"ד").

רקע כללי

התובעים הנם אחים, תושבי כפר אל-ח'דר, נפת בית לחם ברשות הפלשתינית. תובע 1 יליד 1992 ותובע 2 יליד 1994.

לטענת התובעים, ביום 20/10/2008, כאשר הם נסעו בעגלה הנגררת על ידי פרדה בשולי הכביש, סטה אוטובוס שהיה נהוג על ידי נתבע 2 ממסלול נסיעתו ופגע בעוצמה רבה בפרדה ובעגלה, וכתוצאה מכך הם עפו מהעגלה באוויר, נחתו על הקרקע ונפגעו; הפרדה נפטרה במקום והעגלה נהרסה כליל.

נתבעת 1 הינה חברה לביטוח בע"מ אשר ביטחה את האוטובוס בביטוח חובה בזמנים הרלבנטיים לתאונה.

הנתבעים אינם מכחישים את עצם התרחשות התאונה, אולם טוענים כי התובעים קפצו מהעגלה עקב השתוללות הפרדה וללא כל קשר לנסיעת האוטובוס ועוד קודם לפגיעת האוטובוס בפרדה.

דיון ומסקנות

נסיבות האירוע

לאחר שנתתי את דעתי למכלול החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעים נפגעו בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד. להלן אפרט את טעמיי.

ראשית לכל, חשוב לציין כי אין מחלוקת שהיתה התנגשות בין האוטובוס לבין הפרדה שגררה את העגלה שעליה רכבו התובעים. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה, האם התובעים נפלו או קפצו מהעגלה לפני ההתנגשות, או מיד עם ההתנגשות, או לאחר ההתנגשות.

בתצהירים מסרו התובעים כי הם עפו מהעגלה כתוצאה מעוצמת ההתנגשות; התובעים חזרו על גרסתם במהלך חקירתם. במהלך עדותם ניתן היה להתרשם כי התאונה היוותה אירוע טראומטי קשה עבור התובעים, בין היתר, משום שראו את הפרדה של המשפחה גוססת מול עיניהם; תובע 1 העיד כי לקח לו זמן עד שהצליח להתאושש מהתאונה ואז התחיל לעכל את חומרת המצב; הוא העיד כי: "הייתי מבוהל, מפוחד, הפרדה מתה מולי" (ראו עמ' 6 לפרוטוקול הדיון, ש' 17).

לדעתי, בנסיבות התאונה כפי שתואר לעיל ולנוכח השפעתה הטראומטית על התובעים, במיוחד לנוכח גילם הצעיר, קשה לדקדק, או לבוא חשבון עם התובעים, באשר לתיאור המדויק של נסיבות הנפילה שלהם מהעגלה: אם זה היה רגע לפני ההתנגשות, או עם ההתנגשות או אחריה.

זאת ועוד, לדעתי, יש לראות בתובעים כמי שנפגעו בתאונת דרכים, אף אם נקבל את גירסת הנתבעים, שלפיה התובעים קפצו מהעגלה עובר להתנגשות של האוטובוס בפרדה, שכן, מחומר הראיות עולה כי גם לפי גרסה זו של הנתבעים, התובעים קפצו או נפלו מהעגלה משום שהבחינו שהאוטובוס עומד להתנגש בעגלה. הדבר עולה מעדותו של נתבע 1 אשר מסר כי התובעים קפצו מהעגלה שניות ספורות לפני ההתנגשות (ראו סעיף 5 לתצהיר נתבע 1), וכן מעדותו בעמ' 10 לפרוטוקול ש' 14-16, שם הוא מעיד כי התובעים קפצו מהעגלה מטרים ספורים לפני ההתנגשות. מכאן ניתן להסיק כי קפיצת התובעים או נפילתם מהעגלה, היתה, למצער, כתוצאה מהתקרבות האוטובוס לקראת התנגשות בעגלה.

גם בהודעת אביהם של התובעים, מר ח'דר דעדוע, במשטרה, שעליה מבקשת הנתבעת להתבסס על מנת לתמוך בגרסתה, נרשם כי התובעים: "הבחינו באוטובוס וקפצו מהסוס...".

אני מקבל את ההסבר שמסר אבי התובעים במהלך עדותו, שלפיו התאריך שמופיע על האישור שהוגש לגבי הרס העגלה מיום 20.2.2008, נובע מטעות קולמוס ברישום התאריך על ידי נותן האישור.

לדעתי, סביר להניח כי התנגשות של אוטובוס בפרדה שגררה עגלה תגרום לנזק לא קל לעגלה, שכן התנגשות האוטובוס בפרדה יוצרת הדף אשר פוגע אף בעגלה; עוד סביר להניח כי נפילת הפרדה לאחר פגיעתה גרמה נזק נוסף לעגלה ואף סביר להניח שגרמה להתהפכותה. הדבר מוצא חיזוק באישור של הרופא הווטרינר (נספח ת/4 לתצהירי התובעים), שבו נרשם כי אובחן אצל הפרדה, מעבר לפגיעת הראש בצד שמאל, גם פצע עמוק באזור החזה בצד ימין, דבר שמעיד כי לאחר שהפרדה נפגעה בראשה בצד שמאל, גופה נטה ימינה ונתקל במוט העגלה הימני, שגרם לפצע העמוק בחזה שלה מצד ימין, ויש להניח שגרם גם להתהפכות העגלה, ולנזק נוסף שנגרם לעגלה.

יוצא, אפוא, שבכל מקרה, קפיצתם או נפילתם של התובעים מהעגלה היתה תוצאה של נסיעת האוטובוס בכביש לקראת התנגשותו בעגלה; מכאן שיש לראות בתובעים כמי שנפגעו בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד : "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרת תחבורה"; ה- "שימוש" במקרה דנן היה נסיעת האוטובוס בכביש שגרמה לנפילתם או קפיצתם של התובעים מהעגלה, כמפורט לעיל.

שיעור הפיצויים

לטענת התובעים, לפני התאונה הם היו בריאים בגופם ובנפשם ובעלי יכולת השתכרות; הם היו תלמידים בבית ספר תיכון ובמקביל עבדו לפרנסת המשפחה בחלקת האדמה שלהם מחוץ לכפר; עקב התאונה וכתוצאה ממנה, הם סבלו ועודם סובלים מהגבלות ממשיות ופגיעה נפשית קשה; בעקבות כך הם לא היו יכולים להמשיך בעיבוד חלקת האדמה, במיוחד משום שהפרדה נפטרה והעגלה נהרסה.